החלטה בתיק בש"פ 2173/11

           בפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים, בפעם הרביעית, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), למשך תשעים ימים. במהלך הדיון בבקשה, הסכים בא-כוח המשיב 1 להארכת המעצר של מרשו עד לאחר שיתקבל תסקיר משלים מטעם שירות המבחן בעניינו. התסקיר צפוי להתקבל ביום 1.5.2011, ומשכך אני מורה, בהסכמה, על הארכת מעצרו של המשיב 1 עד ליום 4.5.2011.

           החלטה זו תתייחס אפוא למשיב 2 בלבד.

1.        המשיב 2 עומד לדין יחד עם המשיב 1 ונאשם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף) בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בגין קשירת קשר לביצוע פשע, הריגה, חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. על-פי כתב האישום, האחים סאמר וחאלד חג'אזי (להלן: סאמר ו-חאלד) התגוררו בבאר-שבע והכירו את המשיב 1. בחודש נובמבר 2009 או בסמוך לכך פרץ ויכוח בין המשיב 1 לחאלד, לאחריו התקשר המשיב 1 לחאלד ואמר לו להגיע לפארק בבאר-שבע. משהגיעו חאלד וסאמר לפארק, הם פגשו במשיב 1 ששלף סכין ואיים לדקור את חאלד. אנשים שנכחו במקום הפרידו בין השניים, וכך הסתיים האירוע.

           כמה חודשים לאחר מכן, ביום 17.2.2010, ישבו סאמר וחאלד עם חבריהם מחמוד ורביע ג'ארושי (להלן: מחמוד ו-רביע), תאופיק חבשי, משה יעקובוב (להלן: משה) ואנשים נוספים, בשכונת נווה זאב בבאר-שבע. המשיב 1 הגיע למקום, יצא מן הרכב, הסתכל לעבר סאמר, מחמוד ורביע, ירק על הרצפה ואז ניגש לשוחח עם משה. מחמוד, סאמר, חאלד ורביע שאלו את המשיב 1 מדוע עשה זאת ובין הצדדים התפתח ויכוח אשר במהלכו משך מחמוד בחולצתו של המשיב 1. המשיב 1 עזב את המקום וכמה דקות לאחר מכן התקשר למשה, ביקש לשוחח עם חאלד ושאל אותו "שלושה מתנפלים על אחד?". חאלד השיב שהם לא התנפלו אלא הסבירו לו ש"יעשה כבוד". המשיב 1 אמר לחאלד שיבוא ל"קאנטרי" כדי "לסגור את הסיפור", ולאחר מכן אמר לו שיגיע אל מאחורי הבניין בקרבת המקום בו ישבו. בשלב מסוים קשר המשיב 1 קשר עם המשיב 2, הנאשם הנוסף ואחרים, לתקוף את חאלד, סאמר וחבריהם. המשיב 1 חזר למקום שבו ישבו סאמר, חאלד והאחרים וביקש לשוחח עם מחמוד מאחורי הבניין. מחמוד התלווה אליו וסאמר, חאלד ורביע אשר חששו למחמוד, הלכו בעקבותיהם. שם, המתינו להם כעשרה אנשים וביניהם המשיב 2 והנאשם הנוסף. המשיב 2 נשא עימו סכין והאחרים היו חמושים בדוקרנים, אלת בייסבול, בקבוקי זכוכית וסכינים. המשיב 1 קרא לחבריו קריאות במטרה להלהיט את הרוחות, והכה את מחמוד ברגליו באמצעות אלת הבייסבול. חאלד חילץ את האלה מידיו של המשיב 1 ואז הותקף על-ידי חלק מאנשי הקבוצה ונדקר בגבו על-ידי המשיב 2. חאלד נפל על צידו, המשיב 1 דקר אותו בזרועו בסכין ותוקפים נוספים דקרו אותו בחזה ובמותן. לאחר מכן זרק המשיב 1 אבן על חזהו של חאלד והפילו. במקביל, חלק מן התוקפים ובהם המשיב 2, תקפו את סאמר, והמשיב 2 דקר את סאמר בחזהו מספר פעמים באמצעות סכין. במהלך האירוע תקפו חלק מן התוקפים את מחמוד ואחד מהם פצע את פניו בסכין, ובהמשך פנה אותו אחד לסאמר ותקף אותו יחד עם אחרים. תוקף אחר הכה את מחמוד בגבו באמצעות אבנים, עד שנפל ארצה. הנאשם הנוסף זרק אבן לעבר אחד הנפגעים. חלק מן התוקפים תקפו את רביע וזרקו לעברו אבנים, והאירוע כולו נפסק רק לאחר ששכנים צעקו שיזמינו את המשטרה. כתוצאה מן המעשים נפגע סאמר בליבו ומת מפצעיו בבית החולים. חאלד נפצע פצעי דקירה בגופו ונזקק להכנסת נקז לחזהו.

2.        עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים והנאשם הנוסף עד תום ההליכים נגדם. ביום 7.4.2010 הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים (ערר על החלטה זו נדחה - בש"פ 2766/10), ואילו הנאשם הנוסף שוחרר, בהמשך, לחלופת מעצר בשים לב לחלקו המופחת באירוע ולכך שלא יוחסה לו תקיפה פיזית. במקביל נדחה הדיון בעניינו של המשיב 2 לשם קבלת חוות דעת פסיכיאטרית ובחוות הדעת שהתקבלה נקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין. ביום 26.5.2010 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים, בקובעו כי המעשים המיוחסים לו מלמדים על חוסר מעצורים ועל מסוכנות רבה, כמו גם על אכזריות וזלזול בחיי אדם, וכי גם חוות הדעת הפסיכיאטרית מלמדת על מסוכנותו. על רקע זה ונוכח עברו הפלילי של המשיב 2, נקבע כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת המעצר שהציע בבית דודיו.

3.        משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתוך תשעה חודשים עתרה המבקשת להארכת מעצרם, ובית המשפט העליון האריך את המעצר ב-27 ימים החל מיום 14.12.2010 (בש"פ 8910/10). בהחלטתו קבע כב' השופט נ' הנדל כי מסוכנותם הלכאורית של המשיבים עולה בבירור מן הבקשה, אך הוסיף וציין כי לא ניתן להתעלם מכך שטרם נקבעו מועדים לשמיעת ההוכחות על רקע שביתת הפרקליטים. ביום 4.1.2011 האריך בית המשפט העליון (כב' השופט א' גרוניס) את מעצרם של המשיבים ב-45 ימים נוספים, בציינו כי באותו שלב טרם נשמע ולו עד אחד, כאשר רשימת עדי התביעה כוללת כחמישים עדים, וכי עיכובים שונים נגרמו בעקבות תקלות בהמצאת חומר החקירה ושביתת פרקליטי המדינה. על רקע זה קבע כב' השופט גרוניס כי חרף חומרת המעשים המיוחסים למשיבים ונתונים אישיים נוספים שאינם פועלים לזכותם, נוכח התמשכות ההליך יש לבחון אפשרות של שימוש בחלופת מעצר "בתנאי שתינתן המלצה מתאימה על-ידי שירות המבחן ותוך קביעה של תנאי שחרור מחמירים ביותר, אם בכלל". בית המשפט הורה אפוא לשירות המבחן להכין תסקירים בעניינם של המשיבים ולהגישם לבית המשפט המחוזי (בש"פ 9670/10). בתסקיר שהוגש לא המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר, אך בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו בתנאי מעצר בית מלא נוכח התארכות המשפט והעובדה שחלופת המעצר ראויה. ביום 18.2.2011 קיבל בית המשפט העליון (כב' השופט א' לוי) ערר שהגישה המדינה על החלטה זו, אך קבע כי נוכח התמשכות ההליך יהיה המשיב 1 רשאי להציע חלופת מעצר אחרת (בש"פ 1350/11). אשר למשיב 2, ביום 1.2.2011 הוגש תסקיר מעצר בעניינו, בו התקשה שירות המבחן להעריך האם יצליח המשיב 2 לעמוד לאורך זמן בגבולות שיוצבו לו על-ידי בני משפחתו ומשכך לא בא בהמלצה לשחררו. ביום 21.2.2011 דן בית המשפט העליון בבקשת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים בשלישית (כב' השופט א' רובינשטיין, בש"פ 1147/11), ונעתר לה באופן חלקי כך שמעצרו של המשיב 1 הוארך ב-30 ימים על-מנת לאפשר בחינת חלופה נוספת בעניינו, ומעצרו של המשיב 2 הוארך ב-45 ימים לצורך הגשת תסקיר משלים, בשל החשש כי התסקיר שהוגש בעניינו ניתן בלא ששירות המבחן היה מודע להחלטתו של השופט גרוניס בבש"פ 9670/10. בתסקיר המשלים שהוגש בעניינו של המשיב 2 חזר שירות המבחן על עמדתו השלילית כלפי השחרור לחלופה, ובית המשפט המחוזי לא מצא מקום לסטות מהמלצה זו ועל כן הורה ביום 27.2.2011 כי המשיב 2 יישאר במעצר.

3.        משפטו של המשיב 2 טרם הסתיים, ומכאן הבקשה שבפניי להארכת מעצרו בפעם הרביעית למשך תשעים ימים, החל מיום 9.4.2011. על-פי המפורט בבקשה, נשמעו עד כה מספר עדי תביעה ופרשת התביעה מצויה בעיצומה. המבקשת מציינת כי במשפט חלו תחילה עיכובים רבים שנבעו מהצטברות חומר חקירה חדש שהתקבל תוך כדי ניהול התיק, בשל מעצרם של חשודים נוספים בפרשה, אך בחודשים האחרונים התקיימו מספר מועדי הוכחות ושמיעת התיק התקדמה. עוד מציינת המבקשת כי היא ערה להחלטותיו של בית המשפט העליון בבקשות הקודמות שהוגשו להארכת מעצרם של המשיבים, וכי לפי הנחייתו נבחנו חלופות מעצר בבית המשפט המחוזי, אך כל עוד לא נמצאה חלופה ראויה בעניינו של המשיב 2 אין מנוס מהותרתו במעצר. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המעשים המיוחסים למשיב 2 מצביעים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, בהדגישה כי הוא זה שלכאורה דקר את סאמר. כמו כן מפנה המבקשת לעברו הפלילי של המשיב 2, הכולל עבירות של דרישת רכוש על-ידי אדם מזוין והחזקת סכין. 

           להשלמת התמונה יצוין כי בהחלטה שניתנה ביום 23.3.2011 במסגרת הדיון בבקשה, קבעתי כי קצב התנהלות הדיון בתיק אינו משביע רצון וכי מן הראוי שייעשה מאמץ נוסף ומשמעותי מצד המותב השומע את התיק ומצד הסנגורים לעיבוי לוח הדיונים, באופן שיתווספו מועדים לחודשים אפריל, מאי ויוני, ושמיעת התיק תקודם לסיום בטווח הנראה לעין. בעקבות כך קבע בית המשפט המחוזי שלושה מועדי דיון נוספים במהלך החודשים אפריל ומאי.

4.        המשיב 2 טוען כי יש לדחות את הבקשה, בהדגישו כי אין די במועדי הדיון שהוסיף בית משפט קמא כאמור כדי לרפא את העיכוב הניכר שחל בשמיעת המשפט. לטענתו המשפט ייארך עוד חודשים רבים והוא טוען כי הסיבה לעיכובים נעוצה בהתנהלותה של התביעה מתחילת הדרך וכן בשביתת הפרקליטים. המשיב 2 מוסיף וטוען לחולשתה של תשתית הראיות לכאורה נגדו, וכמו כן הוא מפנה להחלטתו של כב' השופט גרוניס בדבר הצורך בשחרור לחלופת מעצר נוכח התמשכות ההליך וטוען כי בנסיבות העניין כולן יש לבחון באהדה יתירה את בקשתו להשתחרר לחלופת מעצר בפיקוח הוריו, בציינו כי בית המשפט אינו כבול להמלצת שירות המבחן.

5.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרו של המשיב 2 להתקבל באופן חלקי. בבואו לדון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין הזכות לחירות וחזקת החפות העומדות לנאשם לבין הצורך להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך. עם התמשכות ההליך המשפטי הולך וגובר משקלן של חזקת החפות וזכותו של הנאשם לחירות, אך חלוף הזמן כשלעצמו אין בו כדי לאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים מנגד ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו (ראו בש"פ 2118/10 מדינת ישראל נ' חטיב, פיסקה 6 (טרם פורסם, 2010)). במקרה דנן, וכפי שצוין בכל ההחלטות שניתנו עד כה, קצב התנהלות המשפט הוא בעייתי. המשפט החל לפני למעלה משנה, ולמרות זאת נשמעו עד כה עדי תביעה ספורים והמשפט רחוק מלהסתיים (גם אם מביאים בחשבון את שלושת המועדים שנוספו לשמיעה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 30.3.2011). עם זאת בשלב הנוכחי הכף עודנה נוטה אל עבר המשך המעצר בהינתן המעשים האלימים המיוחסים למשיב 2, הכוללים קשירת קשר לביצוע תקיפה, נשיאת סכין ודקירות שגרמו למותו של אחד ופציעתו של אחר, מעשים המלמדים בבירור על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של המשיב 2 ואת העובדה שלמרות הפתח לשיחרור לחלופה שניתן לו בהחלטת השופט גרוניס מיום 4.1.2011, התרשם שירות המבחן מקיומו של סיכון לחזרתו להתנהגות פורצת גבולות, וציין כי לא ניתן לאיינו על דרך של שחרור המשיב 2 לחלופת מעצר בפיקוח בני משפחתו (הוריו, גיסו ואחותו). גם בתסקיר המשלים שב שירות המבחן וציין כי המעצר הממושך אין בו כדי לצמצם את מידת הסיכון הנשקף מהמשיב 2 ונוכח דברים אלה כולם, לא מצאתי מקום להורות בשלב זה על שחרורו של המשיב 2. אין בכך כמובן כדי למנוע ממנו לפנות אל בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר גם בטרם ינקפו ימי ההארכה שאקבע להלן, היה והמשיב 2 יסבור כי יש בידו טעם מבורר לכך כגון כירסום בראיות. כמו כן בשל קצב התקדמות המשפט עד כה, אינני נעתרת לבקשה במלואה ומעצרו של המשיב 2 יוארך בשישים ימים בלבד, על-מנת לאפשר לבית משפט זה להמשיך ולעקוב אחר קצב התקדמות המשפט ובינתיים ישתדל המותב השומע את התיק להוסיף ולעבות את לוח מועדי ההוכחות לצורך קידום שמיעתו של ההליך.

           אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי. מעצרו של המשיב 2 יוארך בשישים ימים החל מיום 9.4.2011 או עד למתן פסק-דין בת"פ 23843-03-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. אשר למשיב 1, מעצרו מוארך עד ליום 4.5.2011, כאמור ברישא של ההחלטה.

           ניתנה היום, ‏ג' בניסן, תשע"א (‏7.4.2011).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: